הכרעת דין בתיק ת"פ 55632-05-11 - פסקדין

כתבי האישום:

נגד הנאשם הוגשו שני כתבי אישום בהם יוחסו לו עבירות אלימות  כלפי אשתו המתלוננת. בהסכמת הצדדים ונוכח הנושא המשותף נשמעו תיקים אלה במאוחד. במסגרת ת"פ 55632-05-11 יוחסו לנאשם עבירות איומים והפרת צו הגנה - עבירות על סעיפים 192 ו-287 (ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"). על פי עובדות כתב האישום הנ"ל ניתן ביום 12.8.10 צו האוסר על הנאשם להטריד את המתלוננת, לאיים עליה או ליצור עמה כל קשר, בכתב או בעל פה. תוקפו של צו זה הוארך בהמשך עד להחלטה אחרת. עוד נטען כי ביום 2.2.11 בסמוך לשעה 12:00 בשוק העירוני בנתניה איים הנאשם על המתלוננת: "אני יהרוג אותך, אל תבואי לשוק", ובכך גם הפר את צו ההגנה הנ"ל. בתיק פלילי 34716-08-11 יוחסו לנאשם עבירות איומים ותקיפת בת זוג - עבירות על סעיפים 192 ו- 379 + 382 (ג) לחוק. על פי עובדות כתב האישום הנ"ל תקף הנאשם את המתלוננת, עקב ויכוח שפרץ ביניהם בביתם המשותף ביום 17.8.11 בשעות הערב, בכך שדחף אותה בשתי ידיו. כמו כן איים הנאשם על המתלוננת בכך שאמר לה: "היום או אני אחיה או את תחיי" וככן הוסיף: "אני יהרוג אותך, אני ארצח אותך".

בישיבת המענה מיום 24.4.12 חזר למעשה הסנגור על העמדות שמסר הנאשם בעת שנחקר במשטרה וטען לגבי כתב האישום הראשון המתייחס למפגש בשוק כי למעשה לא הבחין כלל הנאשם במתלוננת במועד הנטען ועל כן גם לא פנה אליה בדברים. לגבי האירוע הנוסף, אישר הנאשם כי הגיע הביתה וכי התנהל בינו לבין המתלוננת ויכוח, אך כפר בכך שאיים עליה או תקף אותה. לאור עמדתו זו של הנאשם הובאו בפני מסכת הראיות הרלבנטיות לגבי שני האירועים, שבמרכזה עדויות הנאשם, המתלוננת ובנם המשותף מנחם. לאחר שנתתי דעתי לעדויות אלה וליתר הראיות שהובאו בפני, שוכנעתי כי יש מקום להרשיע את הנאשם בעבירות ההפרה והאיומים המיוחסים לו בכתב האישום הראשון ובעבירת האיומים שבכתב האישום השני. כמו כן מצאתי כי יש לזכות את הנאשם מעבירת התקיפה שיוחסה לו בכתב האישום השני. להלן יובאו נימוקיי.

עדות המתלוננת:

המתלוננת העידה וסיפרה כי היא והנאשם נשואים מזה כחמישים שנה, להם 8 ילדים משותפים וב-28 השנים האחרונות הם מתגוררים בישראל. בני הזוג מסוכסכים מזה תקופה ארוכה ועל רקע זה פנתה המתלוננת למשטרה ואף עתרה לקבלת צו הגנה, במסגרתו הורחק הנאשם מדירתם המשותפת.

באשר לאירוע בשוק מיום 2.2.11 העידה המתלוננת כי בעת שערכה קניות בשוק כהרגלה, הבחין בה הנאשם, אשר עבד באותה עת בשוק, פנה אליה ואמר לה באמהרית: " אל תבואי לשוק, אני אהרוג אותך, אל תבואי". המתלוננת ברחה מהמקום בבהלה ופנתה למחרת להגיש תלונה במשטרה. בדברים אלה חזרה המתלוננת למעשה על הדברים שמסרה במשטרה כבר למחרת אותו אירוע, כמפורט בהודעתה נ/1 ש' 5-7. במהלך החקירה הנגדית אישרה המתלוננת כי ידעה על כך שהנאשם עובד בשוק באיסוף וניקוי קרטונים, אך הכחישה את הטענה כי הלכה לשוק על מנת לפגוש בנאשם והסבירה כי היא עורכת בשוק קניות דרך קבע ומדובר במקרה היחיד בו פגשה שם בנאשם. כמו כן הכחישה הטענה כי יזמה התלונה הנ"ל אך ורק על מנת למצוא עילה לחידוש תוקפו של צו ההגנה.

באשר לאירוע מחודש אוגוסט 2011 סיפרה המתלוננת במהלך החקירה הראשית כי ביום שקדם לעימות האלים עם הנאשם חזר הנאשם לבית המשותף, לאחר תקופה ארוכה בה לא התגורר בבית, תחילה בשל צו הרחקה ובהמשך מבחירתו שלו. הנאשם הגיע מלווה בשוטר ובעצת אחד מבניה בחרה המתלוננת לצאת מהבית וחזרה רק למחרת בשעות הבוקר. הנאשם לא נכח באותה עת בבית והמתלוננת הלכה לעבודה, עברה גם בתחנת המשטרה ושבה לביתה בערב בלווית בנה מנחם.  בשלב מסוים הייתה דפיקה בדלת והמתלוננת פתחה את הדלת במחשבה כי מדובר באחד מבניה, אך הופתעה לגלות את הנאשם. או אז "זרק" הנאשם את המתלוננת לאחור והיא ספגה מכה במותן מימין מפינת האוכל. כמו כן מסרה המתלוננת כי הבן מנחם שאל את הנאשם אם בכוונתו להרוג אותה והוא השיב: " אני אהרוג אותה, מה אכפת לך". עוד טענה כי הנאשם איים להרגה ולאחר שרוענן זיכרונה אישרה כי אמר לה: " היום או אני אחיה או את". כמו כן הכחישה כי תקפה את הנאשם באותו אירוע.

במהלך החקירה הנגדית עמדה המתלוננת על הטענה כי נדחפה על פינת האוכל וספגה מכה במותן אך התקשתה להסביר מדוע לא מצאה טענה זו כל ביטוי בתלונתה למשטרה מיום האירוע נ/2 ומהודעתה הנוספת באותו נושא נ/3. כמו כן, מסרה המתלוננת הסבר מפוקפק לשאלה מדוע לא מסרה בהודעותיה על חילופי הדברים המאיימים בין הנאשם למנחם, לרבות האמרה: "אני אהרוג אותה, מה אכפת לך". בנוסף, הכחישה המתלוננת את הטענה כי היא עצמה דחפה את הנאשם וניסתה למנוע כניסתו לדירה. היא עומתה עם דברי מנחם במשטרה לפיהם ראה את הוריו דוחפים זה את זה ועל אף שטענה כי מנחם ראה היטב את המתרחש עמדה על הטענה כי לא דחפה את הנאשם.

עדות מנחם:

מנחם, אדם כבן 40, הנו בנם של הנאשם והמתלוננת, המתגורר בחיק משפחתו בעיר אחרת. בפתח עדותו הבהיר מנחם כי לצערו הרב מערכת היחסים בין הוריו מעורערת מזה שנים רבות ומאז שהוא זוכר עצמו, מזה 20 שנים ויותר, מתקיימות מריבות בין ההורים. באשר לאירועי יום 17.8.11 מסר מנחם כי נוכחותו בבית ההורים לא הייתה מקרית. יום קודם לכן חזר הנאשם לבית לאחר תקופת היעדרות ממושכת ולאור הוויכוח שהתפתח במקום ביקשו אחיותיו הקטנות של מנחם, שהיו עדות לאותו וויכוח, שיגיע ויסייע להשכנת הסדר. בעקבות זאת התייצב מנחם במקום והיה נוכח בעת שהנאשם נכנס לדירה בסביבות השעה 20:00 או 20:30.

בעת שהנאשם הגיע לדירה שהה מנחם בחדר השירותים, ושטף שם את ידיו לאחר הארוחה שאכל. תוך כדי שטיפת הידיים שמע צעקות מכיוון הסלון ודלת הכניסה לדירה. מנחם מיהר לראות מה קורה וכשיצא ראה את המתלוננת עומדת בתוך הדירה, אוחזת בדלת ומנסה לסגרה, בעוד הנאשם עומד בחוץ ומנסה להיכנס. הנאשם צעק כי הוא רשאי להיכנס לדירה ואילו המתלוננת השיבה שאילו היה הדבר מותר היה מגיע בליווי שוטר. מנחם התערב, הרגיע את אמו ואפשר לנאשם להיכנס הביתה. הנאשם נכנס עצבני, צעק על ילדיו שהם אשמים, נכנס בסערה לחדר וטרק את הדלת. כעבור כמה דקות יצא לא רגוע לכיוון המטבח. בשלב זה ביקש מנחם מהמתלוננת לצאת מהבית על מנת לאפשר לו לשוחח עם הנאשם. המתלוננת יצאה מהדירה ובמשך שעה ניסו הילדים להרגיע את האב, אך הוא סירב לשמוע ועמד על זכותו לשהות במקום. כשהבין מנחם כי הנאשם לא נרגע ולאור חששו מעימות נוסף, פנה מנחם לעזרת המשטרה. בהמשך מסר העד כי במהלך הוויכוח אמר הנאשם למתלוננת: " או את בבית הזה או אני, את לא תגורי פה ואני אהיה בחוץ". כמו כן השמיע הנאשם משפט באמהרית, אשר קשה לתרגם אותו לעברית, ומשמעותו משהו בסגנון: " אם את פה בבית אז את תגמרי פה". בשל משפט אחרון זה התעוררו חששותיו של מנחם והוא החליט להזעיק את המשטרה.

כאשר התבקש מנחם להתייחס לעימות הפיזי בין הנאשם למתלוננת הבהיר העד כי לא ראה את הנאשם דוחף את המתלוננת, אלא רק מצב בו שניהם דוחפים את דלת הכניסה לדירה, כל אחד מצד אחר, כשהנאשם מנסה להיכנס פנימה ואילו המתלוננת מנסה למנוע זאת ממנו. יחד עם זאת נזכר לפתע, תוך כדי העדות, כי היה שלב בו הרימה המתלוננת את מכשיר הטלפון על מנת להתקשר למשטרה, אך הנאשם ניגש אליה, אחז בידה, אמר לה שלא להתקשר וניסה לנתק את השיחה ולקחת ממנה את הטלפון. ראוי לציין בהקשר זה כי מוסכם על הצדדים כי בהודעתו במשטרה מיום האירוע לא תיאר מנחם את הסיטואציה הנ"ל ולא התייחס לעימות כלשהו סביב מכשיר הטלפון. עוד ראוי לציין כי מנחם שלל מכל וכל את טענת הנאשם לפיה הייתה זו המתלוננת שרדפה אחריו ותקפה אותו.

גרסת הנאשם:

הנאשם בחר להעיד להגנתו ותיאר תחילה את אירועי אוגוסט 2011. בעדותו הראשית טען כי נכנס לדירה והרים את מכשיר הטלפון על מנת להתקשר, אך המתלוננת ניגשה אליו, לקחה את המכשיר ממנו וניסתה להכותו באמצעות הטלפון, אך הבנים הפרידו ביניהם. לדבריו, אמרו לו המתלוננת ומנחם כי עליו לעזוב את הדירה, אך הוא סירב. הוא הכחיש כל דברי איום או גילויי אלימות וטען שנכנס לחדר ובעת ששהה שם הזמינו יתר בני המשפחה את המשטרה. במהלך החקירה הנגדית עומת הנאשם עם העובדה שבהודעותיו במשטרה ת/3 ו-ת/4 לא הזכיר כלל את העימות סביב מכשיר הטלפון, ובתגובה טען כי התבייש לספר על כך וכי לא רצה להחמיר את הבעיה. הוא עומת עם העובדה שבמשטרה טען כי הלך מייד להתקלח והשיב כי מדובר היה באירוע קודם ולא באירוע הזה.

באשר לאירועי השוק, מסר הנאשם עוד במהלך החקירה הראשית כי בעת שעבד בשוק הגיעה אליו המתלוננת, קיללה אותו ואמרה לו: " עיוור, מה אתה עושה פה?". הנאשם לא הגיב ובכך הסתיים המפגש. לדבריו, מדובר היה בפעם היחידה בה פגש במתלוננת באזור השוק. במסגרת החקירה הנגדית אישר הנאשם כי בעבר לא עבד במקום קבוע בשוק, ותמונה דומה עולה גם מהמזכר ת/5 שהוגש בהסכמה. גם הפעם הסביר הנאשם את העובדה שלא מסר דבר לגבי אותן קללות שספג מהמתלוננת לדבריו, בעת שנחקר במשטרה כמפורט בהודעתו ת/2, בכך שהתבייש למסור את הדברים. עוד עומת הנאשם עם העובדה שבהודעתו במשטרה חזר 3 פעמים על הטענה כי לא פגש כלל את המתלוננת בשוק, לא ראה אותה ולא דיבר איתה, אך התקשה לספק לכך הסבר משכנע. בנוסף, אישר הנאשם שהיה מודע באותה עת לכך שקיים נגדו צו האוסר עליו ליצור קשר עם המתלוננת.

דיון והכרעה:

אם אתייחס תחילה לאירועי השוק, הרי שלאור חומר הראיות שהוצג אין לי כל ספק כי אלה התרחשו כפי שתיארה אותם המתלוננת וכי הנאשם עבר את העבירות שיוחסו לו בהקשר זה בכתב האישום. בעוד המתלוננת מסרה בנוגע לאירועים אלה גרסה אחידה ועקבית, אשר עוררה אמון, ואשר בעטיה אף פנתה בתלונה למשטרה כבר למחרת היום, מסר הנאשם בבית המשפט גרסה כבושה הסותרת באופן מוחלט את הטענות שהעלה בחקירתו במשטרה ת/2.

כזכור, טען הנאשם בדבריו במשטרה, פעם אחר פעם, כי כלל לא ראה את המתלוננת ועל כן גם לא פנה אליה ולא איים עליה. בבית המשפט, לעומת זאת, אישר לראשונה כי אכן פגש במתלוננת במועד הנ"ל, אך ביקש להפוך את היוצרות ולשכנע כי היא זו שפנתה אליו בקללות ובאמירות פוגעניות. טענה כבושה זו אינה מעוררת כל אמון וההסבר על פיו התבייש לתאר את הדברים אינו משכנע כלל ועיקר ואינו עולה בקנה אחד עם העובדה כי בהזדמנויות אחרות לא היסס להעלות כלפיה טענות חמורות בהרבה. בנסיבות אלה, לא רק שדבריו בבית המשפט אינם משכנעים בחפותו, אלא יש בהם משום אימות וחיזוק לדברי המתלוננת באשר לעצם קיומו של אותו מפגש בשוק, מפגש אשר הוכחש קודם לכן לחלוטין על ידי הנאשם. כמו כן אימת הנאשם את טענת המתלוננת כי מדובר היה במפגש בודד ואקראי ואת העובדה כי לא עבד במקום קבוע בשוק, כך שאין כל בסיס לסברה כי הגיעה אליו המתלוננת באופן מכוון ועל מנת לעורר פרובוקציה לצורך חידוש צו ההגנה.

אני מוצא לנכון לציין כי על אף קשייה של המתלוננת להתבטא בשפה העברית ועל אף שכפי שעוד יובהר מצאתי לנכון לזכות את הנאשם מעבירת התקיפה שיוחסה לו בכתב האישום הנוסף, הרי שהרושם הכללי שלי מדברי המתלוננת היה חיובי. המתלוננת העידה ברצף ובפירוט, מסרה תיאור מקיף של קשייה ודבריה הותירו בכללותם רושם אותנטי ואמין, וזאת בניגוד מוחלט לדברי הנאשם, אשר סתר פעם אחר פעם את התיאורים העובדתיים שמסר בשלב החקירה במשטרה. לפיכך, ובהתחשב במכלול הראיות שפורטו לעיל לגבי כתב האישום הנכון, אין לי כל ספק כי במהלך אותו מפגש אקראי בשוק פנה הנאשם אל המתלוננת ואיים להרוג אותה אם תגיע שוב לשוק. אשר על כן יש להרשיעו בעבירת האיומים.